מושגי יסוד במשפטים

תביעה ייצוגית

תביעה ייצוגית הינה תביעה המוגשת על ידי תובע ייצוגי אחד בשם ציבור מסוים של נפגעים, בגין נזק קטן באופן יחסי אשר נגרם לכל אחד מיחיד הקבוצה. באמצעות הכלי של תביעות ייצוגית יכול פרט בודד לתקן עוול שנגרם לציבור גדול של נפגעים אשר אלמלא קיומו של הליך תביעה ייצוגית לא היה באפשרותו של אותו ציבור נפגעים לתקן את העוול שנגרם להם, לקבל פיצוי בגין נזקיהם ואף לגרום לאותו גוף מעוול לחדול מביצוע אותו מעשה או מחדל.

הצעד הראשון  על מנת להגיש תביעה ייצוגית זה לפנות לעורך דין בעל ידע מומחיות וניסיון רב בהגשתן וניהולן של תביעות ייצוגיות על מנת שיבחן את עילת התביעה הייצוגית שבידיכם, סיכוייה והתאמתה להיות מוגשת כתביעה ייצוגית בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו-2006.

הגשת תביעה ייצוגית אינה עניין של מה בכך. לא בכדי חוק תובענות ייצוגיות קובע כי עורך דין תביעות ייצוגיות נדרש להיות בעל מומחיות גבוהה וספציפית לשם כך. בית המשפט נדרש בבוחנו את שאלת אישורה של תביעה ייצוגית להיווכח כי לאותו עורך דין שהגיש את ההליך הייצוגי יש את הידע הניסיון והמומחיות לנהל את התביעה הייצוגית.

חשוב להבין, התובע הייצוגי המגיש תביעה ייצוגית אינו נדרש לשלם שכר טרחה כלשהו לעורך דינו המגיש את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית. חוק תובענות ייצוגיות קובע מפורשות כי הגמול ושכר הטרחה לעורך דין מגיש ההליך ייקבע על ידי בית המשפט וישולם על ידי הצד הנתבע.

בנוסף גם לתובע הייצוגי יהא זכאי לגמול מיוחד הנגזר מסכום התביעה היקפה ואופן ניהולה בגין היותו זה שהניע את ההליך וגרם לתיקון העוול בעבור כל הקבוצה.

הסכם ממון

כאמור לעיל, על מנת שיינתן תוקף משפטי להסכם ממון יש לאשרו ולעמוד בתנאים שציינו לעיל. יחד עם זאת במקרה ומסיבה כלשהי ההסכם לא אושר כדין בית המשפט עשוי, במקרים מסוימים, כאשר הוא השתכנע כי הצדדים להסכם הסתמכו על ההסכם, כלכלו צעדיהם בהתאם להוראותיו ופעלו לפיו לאורך השנים לסטות מהכלל וליתן להסכם הממון תוקף משפטי מחייב חרף העובדה שלא אושר כדין.

דומה לצוואה, גם הסכם ממון ניתן לשנות אך ורק על ידי עריכת הסכם ממון חדש בכתב אשר יאושר על ידי הגורם המשפטי המוסמך (בית משפט). באם ההסכם החדש לא אושר על ידי בית המשפט ההסכם הקודם יקבל את זכות הבכורה והוא זה שיהא בתוקף ויקבע את אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג במקרה של פרידה.

צוואה

צוואה זו הדרך היחידה בה יכול אדם להבטיח כי לאחר הסתלקותו מהעולם ישמע קולו וכי עיזבונו יחולק בדיוק באופן שציווה ולא באופן אחר כלשהו אשר קבע חוק הירושה.

החוק בישראל מכיר כיום בארבע סוגים שונים של צוואות חוקיות: צוואה בעדים, צוואה בפני רשות, צוואה בכתב יד וצוואה בעל פה.

החוק מציב דרישות רבות על מנת שצוואה תהיה חוקית ולכן רצוי מאד לערוך אותה בפני עורך דין צוואה המתמחה בדבר, שכן מספיקה טעות אחת קטנה על מנת שניתן יהיה לתקוף את הצוואה ולגרום לביטולה.

צוואה בעדים היא הצוואה הפופולרית ביותר והיא נערכת על ידי עורך דין צוואות בנוכחות של שני עדים לפחות, אשר חותמים יחד עם המצווה על הצוואה, וזאת לאחר שהמצווה הצהיר בפניהם כי זה אכן רצונו וזו אכן צוואתו.

באם ערכתם בעבר צוואה בוודאי שעורך דין ירושה הסביר לכם כי ניתן לחזור מהצוואה, לשנותה, לגרוע ממנה או להוסיף עליה בכל עת, וזאת בדרך של עריכת צוואה חדשה. כל עוד לא נערכה צוואה חדשה תהא הצוואה הקודמת תקפה וחוקית וזאת ללא הגבלת זמן. יחד עם זאת, במקרים בהם מתגלה פגם בצוואה החדשה שנערכה אשר הופך אותה לבלתי חוקית, ייתכן מאד והצוואה החוקית האחרונה שנערכה לפניה תהיה הצוואה שעל פיה יחולק הרכוש. רק במקרים של עשיית צוואה בעל-פה, תהיה הצוואה תקפה עד למועד שבו יצא המצווה מכלל סכנה או עד לחלוף 30 יום ממועד עשייתה, לפי המוקדם מבניהם.

ניתן לשמור צוואה בכל מקום אשר לדעת המצווה נחשב למקום בטוח כגון: בבית, במשרד, בכספת בבנק, אצל עורך דין צוואה וכדו’. אפשרות נוספת היא להפקיד את הצוואה בבית המשפט. זהו הצעד הבטוח ביותר שכן במצב כזה אין סכנה כי הצוואה תושחת, תשונה או תיעלם באופן מסתורי. חשוב מאד ליידע את אחד האנשים הקרובים ביותר למצווה, אשר ניתן לסמוך עליו, על קיומה של הצוואה ועל מקום המצאה, על מנת שבבוא היום יוכל אותו גורם לאתר את הצוואה בקלות יחסית.

פונדקאות

עבור זוגות המתקשים בהבאת ילד לעולם מסיבות שונות – פיזיות ונפשיות – הליך הפונדקאות מהווה את אחד הפתרונות עבורם. בפונדקאות, להבדיל מאפשרויות אחרות דוגמת אימוץ או תרומת זרע, האם פונדקאית משכירה את רחמה לנשיאת ההיריון על מנת שבני הזוג יוכלו להביא לעולם ילד ביולוגי משלהם – בשר מבשרם, או למצער ביולוגי של אחד מהם.

מדינות שונות מנהיגות חוקים והסדרים מגוונים לגבי הפונדקאות, ולא קיימת מדיניות אחידה בתחום. ישנן מדינות ליברליות, המתירות פונדקאות לא רק לזוגות נשואים, כי אם לקשת רחבה של מבקשים – רווקים, הומוסקסואלים ולסביות וכן זוגות שאינם נשואים. מדינות אחרות מתירות פונדקאות אך מחילות הגבלות שונות בהקשרה וישנן מדינות המטילות טאבו מוחלט על מוסד הפונדקאות.

הפונדקאות בישראל זכתה להכרה חוקית במסגרת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור, הסכם ומעמד היילוד), התשנ”ו – 1996 (להלן: “החוק”). הפונדקאות המוכרת ומאושרת כיום בישראל הינה פונדקאות מלאה – בה נושאת האם הפונדקאית ברחמה עובר שנוצר מביצית וזרע של הזוג הביולוגי או מזרע של האב ותרומת ביצית.

החוק מסדיר את תחום הפונדקאות בארץ ומפרט את תנאי ההסכם הנכרת בין ההורים המיועדים לאם הפונדקאית, במסגרתו נותנת הפונדקאית את הסכמתה להתעבר בדרך של השתלת ביצית מופרית ומתחייבת לשאת את ההריון עבור הזוג ולמסור את הילד להוריו לאחר הלידה. ההורים בתמורה מתחייבים לשאת בתשלומים חודשיים לאם הפונדקאית לכיסוי ההוצאות הרפואיות והוצאות אחרות הכרוכות בתהליך וכן פיצויי כספי בעד טרחתה ועזרתה. ההסכם בין ההורים המיועדים לפונדקאית מותנה בקבלת אישורה של ועדה מיוחדת מטעם משרד הבריאות, אשר בוחנת את תוכנו ומתרשמת ממוכנות הצדדים לקיים את תנאיו, והוא תקף לפרק זמן של 18 חודשים.

ליטיגציה מסחרית היא תת תחום של הליטיגציה הפלילית והאזרחית והיא תולדה של השנים האחרונות ובפרט לאחר הקמתה בשנת 2010 של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב (בית המשפט הכלכלי). הליטיגציה המסחרית עוסקת במשפטים פליליים ובעבירות לפי חוק ניירות ערך וכן בהליכים אזרחיים הקשורים לדיני החברות, עתירות מנהליות כנגד החלטות רשות ניירות ערך ונגד רשם החברות וכן בערעורים על החלטות ועדד המשמעת לפי חוק הייעוץ.

קניין רוחני

קניין רוחני (Intellectual Property ) הוא מונח משפטי כללי המתייחס לזכויות הקשורות ליצירות שנעשות על ידי בני האדם בטובין ובמשאבים שאינם מוחשיים. דוגמאות לקניין רוחני הם: מוזיקה וסרטים, ספרות ויצירות אמנות, צילומים, ציורים, המצאות, תכנות מחשב, סמלים או מילים שמזהים מוצר מסחרי, עיצובים גרפיים.

הקניין הרוחני מחולק לכמה ענפים מרכזיים: פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר, מדגמים, ועוד כמה ענפים ממוקדים יותר כגון: זני צמחים, זכויות שידור, הגנה על מעגלים מודפסים, וזכויות המכונות “זכויות שכנות”, כמו זכות ביצוע של מבצעים.

בתחילה הקניין הרוחני הוסדר באמצעות פסיקת בתי המשפט בשיטת המשפט המקובל ורק בהמשך דיני הקניין הרוחני עוגנו בחקיקה. דיני הקניין הרוחני קובעים את הבעלות בכל אחד מענפי הקניין הרוחני, את תנאי ההגנה עליהם, את היקף הזכויות, החריגים והגנות, סעדים שונים, אכיפה ועניינים פרוצדורליים.

חשוב לדעת! בניגוד לפטנטים מדגמים וסימני מסחר, זכויות יוצרים לא “רושמים”. ההגנה מוקנית באופן אינהרנטי לבעל זכות היוצרים ובלבד שהוא יכול להוכיח, בין היתר, את בעלותו על הזכות, כי מדובר ביצירה מקורית וייחודית, כי יש לה עותק פיזי מוחשי וכי היא לא הוקנתה לאחר.

כמו כן, הפרת זכות יצורים היא הפרה אובייקטיבית, כך שבית המשפט יחייב את המפר לשלם פיצויים מבלי להתייחס כלל לאלמנטים הסובייקטיביים של “כוונה” “ידיעה”, “חרטה” “תום לב”  וכיוצ”ב של מפר הזכות.

יש לזכור, כי לא בכל סיטואציה שימוש ביצירה תחשב כהפרה של זכות יוצרים המקנה זכות לפיצויים. כך, למשל, כאשר נעשה ביצירה שימוש אישי, שימוש במסגרת עבודה אקדמאית, כעותק בספרייה עירונית, בדיווח חדשותי, לכתיבת ביקורת או להבאת ציטוטים מתוך היצירה, בדרך כלל ייחשב הדבר כשימוש מותר. מכל מקום, יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו.

גישור

גישור הוא הליך וולנטרי אשר בו מתערב צד שלישי המסייע לצדדים המתעמתים ביניהם ליישב את המחלוקת שבניהם ולהגיע לסיום מרצון של הסכסוך.

היסוד החשוב ביותר של הליך זה הוא יסוד “ההסדר מרצון“. להבדיל משופט או בורר אין בידי המגשר כל סמכות אכיפה – הוא אינו יכול לצוות על הצדדים להשתתף בהליך, אין הוא מוסמך להכריע בסכסוך ואינו יכול למנוע מאחד הצדדים להפסיק את ההליך טרם סיומו. קיום הליך גישור והשגת הסדר תלויים לחלוטין בהסכמתם המלאה של הצדדים.

יתרה מזו, אם ניסיון הגישור נכשל – לא קרה דבר. הצדדים עדיין חופשיים לפנות אל בית המשפט או לבוררות או לבחור בדרך אחרת ליישוב הסכסוך. מאידך, אם הליך הגישור עלה יפה – הם יוכלו לפנות לבית המשפט ולבקש כי ייתן תוקף של פסק דין להסכמה אליה הגיעו.

חשוב לדעת! אין הליך הגישור משמש כתחליף לייעוץ זוגי או משפחתי. פניה להליך הגישור נעשית רק כאשר כלו כל הקיצין והצדדים מעוניינים להיפרד וללכת איש איש לדרכו בצורה מכובדת, יעילה ומהירה.

אז רגע לפני שאתם פותחים ו/או ממשיכים במאבק משפטי – אנא שיקלו פניה להליך של גישור על מנת להביא את הסכסוך לכדי סיום בדרך היעילה, המהירה והזולה ביותר.

גירושין

גירושין או גירושים הם הסיום הפורמאלי של קשר הנישואין בין שני בני זוג. במקרים רבים קודם לגירושין בני הזוג מפסיקים לתפקד כבני זוג ואף חדלים לגור יחד – מצב הקרוי פירוד – אך רק אקט הגירושין (או הגירושים) הוא האקט הפורמאלי המתיר את קשר הנישואין ומסיים אותו.

ביהדות נעשים הגירושים בכך שהבעל נותן לאשה גט, שהוא שטר של התרת קשר הנישואים.

במדינת ישראל, הדיון בהתרת קשר הנישואין ובהגדרת היחס אל הילדים שנולדו במסגרת הנישואים מתקיים בבית דין דתי על פי דתם של בני הזוג או בבית המשפט לענייני משפחה.

אם בני הזוג הם יהודים בית הדין הדתי הוא בית הדין הרבני. את הדיון בחלוקת הרכוש המשותף ניתן לעשות בבית הדין הרבני או בבית משפט לענייני משפחה, בהתאם להחלטתו של בן הזוג הראשון המבקש זאת ובנוסף אף מגיש את תביעת הגירושין.

בכל מקרה את אקט הגירושין עצמו ניתן לעשות לפי חוקי מדינת ישראל אך ורק באמצעות בית הדין הדתי.